ניסיתי לאכול את כל מנהטן, ונכשלתי. במקור הייתי אמור לנסוע לניו יורק לשבוע אחד בלבד, אך ככל שהתווספו המלצות על גבי המפה שבניתי לכבוד הטיול, גברה בי ההבנה שאצטרך להאריך את השהייה. אם כך, בלית ברירה, נסעתי לשבועיים במטרה מאוד ברורה: לאכול.

אם לסטות רגע מהנושא, אעיד על עצמי שלפעמים נדמה לי שאני נהנה יותר מעבודת התחקיר בנוגע לאיפה לאכול ולאן ללכת יותר מאשר הנסיעה בפועל. דיברתי עם לא מעט Foodies נלהבים, דיילים לשעבר ומקומיים, הצלבתי מידע ויצרתי לי מפה עם לא מעט נקודות ציון. האמת שהמפה הזו המחישה לי את הפתגם המפורסם "מרוב דובים לא רואים את היער", שכן במקום מפה של מנהטן קיבלתי גוש ענק שמורכב מאינסוף נקודות צבעוניות. אבל הייתי רגוע. שילבתי בין הספונטניות לבין התכנון המקדים האובססיבי, יש שיגידו חולני, בצורה מושלמת. לא לדעת לאן אני מגיע בכל יום, אבל לדעת שלא משנה לאן אגיע – אדע היכן לאכול.

כפי שפתחתי, לא הצלחתי לאכול בכל מקום שבו רציתי. מסתבר שלקיבה וגם לארנק יש קיבולת שלא תמיד ניתן לחרוג ממנה, אבל אני האחרון להתלונן. מנהטן טעימה, כייפית, מושחתת, נהנתנית, מדויקת וגם מוגזמת. היא מאפשרת לך לחוות עולמות שלמים במרחק פסיעה. המוזר הוא המוכר, והמקומי נדיר. אפשר לחוות את מנהטן בדרכים רבות, ואני בחרתי לנסות לאכול אותה.

The Bagel Hole

כמה כבר טעים יכול להיות בייגל? כאשר החברה אצלה התארחנו בברוקלין סיפרה לנו על החור העלוב שמוכר את הבייגל הכי טעים בעולם, הייתי סקפטי. הגענו למקום בשעת בוקר מוקדמת, ועל פי ההנחיות של אותה חברה, ביקשנו בייגל Everything. כלומר, בייגל שיש עליו הכל: מלח, שום, קצח וכנראה גם חומר ממכר כלשהו כי זה פשוט היה אחד הדברים הטעימים שאכלתי בחיים. תוסיפו לזה סלט ביצים נדיב במיוחד, וקיבלתם ארוחת בוקר שתרצו לאכול בכל יום למשך שארית ימי חייכם.

כתובת: 400 7TH AVE. BROOKLYN N.Y. 11215


Num Pung

רשת סנדוויצ'יות ויאטנמיות עם תור ארוך ועובדת דלפק שצורחת את מספרי ההזמנות המוכנות. אידיאלי עבור סתימת הרעב במהלך שיטוטים בעיר. הזמנתי כריך עוף צלוי עם רוטב צ'ימי (תאילנדי) ותפוח ירוק מוחמץ. טעים וטרי. החצי השני הזמין כריך צמחוני עם כרובית צלויה, אשר ממנו הוא נהנה עד מאוד. על כל שולחן מונח גם רוטב סיררצ'ה לשימוש חופשי. גן עדן. העיצוב מנסה להיות נאמן לאוכל רחוב במזרח הרחוק, ואפילו הקירות כאילו מלוכלכים וחלקם מעוטרים בגרפיטי צבעוני. העיצוב הכאילו-מחוספס ומוזנח הוא לא המסמן היחיד לאוכל רחוב במזרח הרחוק, אלא גם ההתנהלות הכללית והחוקים הנוקשים: תור ארוך ועובדי דלפק צעקניים נותנים לך להרגיש שאין זמן להתלבט, ופשוט תזמין כבר. בנוסף, כיתוב גדול במרכז התפריט על הקיר מודיע בחגיגיות שהם לא מבצעים שינויים בכריכים שלהם.

כתובת: רשימת סניפים


Freemans

מקום הומה אדם ונחבא אל הכלים. לקח קצת זמן למצוא אותו ונדרשו מאמצים כדי לזכות במקומות ישיבה על הבר (או בכלל) בשישי בערב, אבל בסוף הצלחנו. חשוב לציין שהמקום נותן עדיפות ל-Walks in בסופי שבוע (החל משישי בשעה 18:00), ולכן לא ניתן להזמין מקום. אפשר להגיע למקום ולהירשם אצל המארחים (זמן המתנה של כשעה-שעה וחצי) או לארוב למקומות שמתפנים על אחד משני הברים. בחרנו באופציה השנייה. כמקום שידוע כ-בר קוקטיילים, התחלנו עם קוקטייל (על בסיס קמפרי, כמובן) והמשכנו עם שתי מנות מצוינות. הראשונה היא דיפ ארטישוק חם שאולי לא נשמע מלהיב אבל הוא אלוהי ומושחת ומגיע עם המון פרוסות של לחם פשוט. חלקנו גם מנה עיקרית של צ'יקן-סופרים (נתח חזה עוף עבה עם עצם הכנף בקצהו) מאוד עסיסי אשר מגיע על פירה כתום וקייל, אחד הירקות היותר נפוצים במסעדות העיר.

הפוחלצים, המהווים חלק בלתי נפרד מעיצוב הפנים האפל-מחוספס של המקום, מעט מלחיצים, אבל עם הלגימה הראשונה כבר מתרגלים אליהם. לסיכומו של ערב, מדובר במקום שמצריך לא מעט סבלנות, בעיקר בשעות העומס, אך היא משתלמת מאוד. מקום אפלולי ורועש עם אוכל מוקפד וקוקטיילים מצוינים. אחלה אופציה גם כמקום בילוי.

כתובת: END of Freemans Alley Freemans Alley is off Rivington Street between Chrystie and the Bowery on the Lower East Side of New York City.


שוק האוכל Smorgasburg

שוק האוכל בברוקלין. עבור חובבי אוכל, מדובר במקום חובה. ישנם לא מעט דוכנים של אוכל, וקשה מאוד לבחור מה לאכול. קחו בחשבון שהדוכנים השונים עשויים להשתנות מעת לעת.

אנחנו הגענו עם אסטרטגיה מאוד ברורה: אוכלים הרבה במנות קטנות, כלומר – במקום להזמין שתי מנות בכל דוכן, מזמינים אחת וחולקים. האסטרטגיה הזו נזרקה לפח כבר עם הגיענו לדוכן הראשון שלנו: Mighty Quinn's Barbeque. למי שלא מכיר, זו מסעדת ברביקיו מפורסמת בתוך מנהטן. בדוכן בשוק האוכל הם מגישים בשר מעושן (נתח Brisket) בתוך לחמניות קטנות עם ירקות מוחמצים, פלפל חריף ומלח גס. את הדבר השמימי הזה לא הייתי מוכן לחלוק. טעים ועסיסי. מומלץ בחום.

הדוכן הבא הציע לחמניות באן (מאודות) שטוחות אשר מקפלים אותן כטאקו וממלאים באחת האפשרויות המוצעות. אנחנו בחרנו בעוף טחון עם קארי אדום, בצל מטוגן ובוטנים קלויים. אם נטפח לעצמנו על השכם, אז הרי מדובר בעוד בחירה מאוד מוצלחת. לצערי אני לא זוכר את שם המקום, אבל אני בטוח שתמצאו אותו בקלות במידה והוא עוד קיים שם.

השיטה העתיקה ביותר לזיהוי מקום מוצלח הוא התור שמשתרך בו, אבל סביר שגם אם לא היה תור כזה ארוך עדיין הייתי בוחר לאכול בדוכן ה"צ'יפס שנחתך ביד" (תרגום חופשי מאנגלית). הצ'יפס מגיעים בתוך קונוס גדול עם רוטב ותיבול לבחירה, החל מ-מממרח אבוקדו, דרך איולי לימון וכלה במלח כמהין. הכי מושחת, הכי מעורר תיאבון.

כתובת: משתנה בהתאם ליום ולעונה. יש להתעדכן באתר


Venessa's Dumpling House

למסעדה יש שלושה סניפים, ואנחנו פקדנו את זה הממוקם בצ'יינה טאון כחלק מסיור עצמאי בשכונה. למזלנו, הגענו שתי דקות לפני העומס, וגם ככה ההתנהלות שם היא לא הכי יעילה מבחינת זמני המתנה. האוכל זול במיוחד, לא מתיימר, מוגש בכלי פלסטיק, שואף לאותנטיות וכל כך טעים. הזמנו שמיניית דאמפלינגס (3 דולר בלבד!) במילוי עוף עם תיבול חריף שהגיעו בצלחת פלסטיק פשוטה על מגש של חדר אוכל קיבוצי. הכל במנה הזו היה מצוין: החל מהבצק העוטף את מילוי העוף שלא היה צמיגי מדי, כלה בעוף שהרגיש טרי ואיכותי ועד התיבול עצמו שהיה חריף ורענן.

בנוסף, הזמנו פאן-קייק פקין דאק (נסו להגיד את זה מהר כמה פעמים). פאן-קייק הוא לא הקינוח\ארוחת הבוקר שאנחנו מכירים, אלא לחם עבה שמכינים אותו בתוך מחבת ענקית עם המון שמן. כאשר הוא מוכן, חותכים אותו למשולשים (כמו פיצות), פותחים וממלאים. המילוי שבחרנו הוא כאמור פקין דאק שהוספנו לו המון סיררצ'ה, והיה פשוט מעדן.

כתובת: רשימת סניפים


Breslin @ Ace Hotel

אחד ההיי-לייטים בביקור בניו יורק. ראשית, המסעדה ממוקמת באחד המלונות היותר מגניבים בניו יורק (לרשת ACE יש סניפים ברחבי ארצות הברית, וגם מחוצה לה כמו בלונדון). הקו המנחה של הרשת הוא וייב יאפי-היפסטרי עם עיצוב תעשייתי ואורחים שגורמים לך להרגיש שאתה לא מספיק "נכון". המסעדה עצמה מרוהטת בעץ כבד עם כמה פריטים משוגעים, כולל מנורת חזיר ענקית ופוחלצים. הצוות חייכני ושירותי, ואפילו המדים שלהם על גבול ההיפסטרי עם חולצת אוברסייז מעוצבת.

הגענו לשם לארוחת צהריים באחד מימות השבוע, והתיישבנו על הבר. לא היה לנו צורך להסתכל אפילו על התפריט: 2 המבורגרים, דרגת עשייה מדיום-רייר וחצי בירה, שהרי ההמבורגר הוא הסיבה שבחרנו להגיע לשם. המבורגר מגיע בתוך לחמניית המבורגר לא שגרתית: סוג של ג'בטה עגולה עם מעטפת פריכה ותוכן ספוגי. כך היא למעשה סופגת בצורה מושלמת את כל הנוזלים הניגרים מההמבורגר מבלי להתרכך כלל. ההמבורגר מגיע ללא רטבים בלחמנייה, אלא רק עם מעט בצל סגול (וניתן גם עם גבינת פטה, שעליה ויתרתי). ביחד עם ההמבורגר מגיע צ'יפס אשר מטוגן שלוש (!!) פעמים עם תיבול של כמון (!!) ורוטב מיונז שמכינים במקום. איך אסכם? ההמבורגר זכה למוניטין שלו בצדק. חזרנו למקום שוב לבראנץ' בוויקנד יחד עם זוג חברים ששהו בירח דבש. הפעם, בנוסף להמבורגר, הזמנו גם "פיש אנד צ'יפס". הדג מגיע לא כאצבעות דג מטוגנות אלא בשתי חתיכות עבות, בשרניות ועסיסיות עם מעטפת פריכה. מושחת, כבר אמרתי?

כתובת: 16 west 29th street new york, new york 10001


עוד כמה קטנות:

Levain Bakery – שמעתי לא מעט על המקום הזה, בעיקר מדיילים לשעבר (תודה אביב!). כמעט ופספסתי אותו, אבל הצלחתי להגיע אליו ממש רגע לפני שעזבנו את העיר לטובת השלכת בצפון המדינה. בניגוד למה שדמיינתי מבייקרי שמדורג במקום ה-1 בטריפ אדוייזר (אם כי אני לא סומך בעליל על האפליקציה הזו), מדובר במקום קטנטן שמצריך ירידה בגרם מדרגות קצר וצפוף. אל תצפו למבחר גדול של מתוקים; המקום מציע 3-4 סוגים של עוגיות, מה שהקל עליי את הבחירה: עוגיית שוקולד עם שוקולד צ'יפס ועוגיית שוקולד עם כדורי חמאת בוטנים. אגב, המבחר המצומצם והתור הקבוע במקום עובד לטובה, שכן כל רגע יוצא מגש עם עוגיות ריחניות ושמנמנות. הציפיות שלי לא היו בשמיים, למרות שכל עוגייה עולה כ-4 דולר, אבל הופתעתי לטובה. איזה טעם. איזו נימוחות. וואו. החצי השני שלי ואני משוכנעים שהעוגיות האלו מכילות חומרים נרקוטיים כי אי אפשר להפסיק לאכול את ענני השוקולד הללו. לא לפספס!

Cafe Grumpy – הקפה הקבוע של הבוקר מתחת לדירה השכורה שלנו בצ'לסי. עיצוב חמים אך מינימליסטי, בדיוק כמו התפריט המוצע במקום: קפה על כל סוגיו ומספר מאפים. הרוב עושים טייק אווי, אך יש גם מספר שולחנות במקום. יש לציין כי רשת הקפה הזו מייצרת את הקפה שלה בעצמה, וניתן גם לקנות פולי קפה טחונים לשימוש בייתי. אם השם שלה נשמע לכם מוכר, בוודאי צפיתם בסדרה "בנות"; זוהי רשת בתי הקפה שבה עובדת אחת הדמויות.

Rocking Horse Cafe – מסעדה מקסיקנית נוספת, והפעם בצ'לסי. הגענו לשם לארוחת צהריים קלילה, אך למיטב הבנתי מדובר במקום שעדיף להגיע אליו בערב כדי ליהנות באמת מהאווירה של המקום. בצהריים המוקדמים מדובר במקום מנומנם יחסית עם עסקית משתלמת (מרק מצוין כראשונה וטורטייה במילוי עוף לעיקרית עלו יחד כ-9 דולר, ובתחילה מקבלים קערה ענקית של נאצ'וס על חשבון הבית).

Bouchon – זה נשמע כמו "פושון", אבל מדובר על בייקרי אחר. גם עליה קיבלתי המלצה באיומים, אך הפעם לא מאחי, אלא מגיל ("מבשל ואוכל") וענת (הקונדיטורית המוכשרת). המלון שלנו היה בקרבת מקום, ולכן הגענו להסניף ברוקפלר סנטר על הבוקר כדי לפתוח את היום עם קפה טוב ומשהו מתוק. המקום כמובן היה הומה אדם והכיל אינסוף מאפים, לחמים וקינוחים שקורצים מכל עבר. שמרתי על איפוק, והזמנתי הפוך ומקרון גדול בטעם דלעת (ציינתי כבר שזו עונת הדלועים?). החצי השני הזמין לעצמו בריוש שקדים, שהיה נחמד, אבל כחסיד גדול של מקרונים, העדפתי את הרכישה האישית שלי שהייתה מוצלחת עד מאוד: המעטפת שלו המקרון היתה קריספית, התוכן נימוח והמילוי לא מתוק מדי.

Ladurée – פטיסרי צרפתי מפורסם ויוקרתי שלוקח את עצמו יותר מדי ברצינות (לצפות באופן שבו העובד הוותיק מסביר ומדגים לעובדת המתלמדת כיצד לקפל את שקית הנייר שבה הוא ארז לי את המקרון הייתה בגדר חוויה גרוטסקית). מפאת קוצר זמן, לא התיישבנו במקום אלא רק לקחנו שני מקרונים (למרות שיש שם אינסוף קינוחים ומאפים שנראים מדהים). מקרון הפיסטוק, הטעם המועדף עליי באופן כללי, היה מצוין. לעומת זאת, מקרון השוקולד-קוקוס היה מאוד לא מוצלח; עוגיות המרנג היו מאוד דביקות ולא נימוחות. אחד הסניפים שלהם נמצא בסוהו, אז סביר שתעברו שם יותר מפעם אחת. עם זאת, בסופ"שים משתרך מהמקום תור ארוך שמגיע עד הרחוב.