הביקוש אליה לא גדול, ולכן היא גם זולה להפליא: הלפת, שורש מעובה וארומטי, יכולה להוסיף הרבה עניין וטעם במטבח שלכם. למשל, סירות לפת ממולאות בעוף וירוקים המתבשלות ברוטב לימוני.
הלפת בעיניי משולה לאותה ילדה דחויה שקסמה הוא כסוד שעוד לא נגלה לרבים. עוד בעבר הרחוק, ואפילו עד היום, הלפת משמשת כמספוא, כלומר כמאכל לבהמות, ולקח לא מעט זמן עד שהאדם השכיל לשלבה גם במזון שלו עצמו. עם זאת, עד היום לא מרבים לבשל אתה והיא עדיין נחשבת כנחותה. נדב עמית, מבעלי המשק פארמה קולטורה בשרון, מאשש שאכן הביקוש בארץ ללפת הוא נמוך מאוד, והמחיר גם כן, ובשנה שעברה למשל הם בחרו לא לשתול ולמכור אותה.
עם זאת, בשווקים ומשקי חקלאות אחרים אפשר דווקא למצוא אותה לרוב. שלמה אברבנל, בעל משק שש במושב תאשור שאת מרכולתו ניתן למצוא בשוק האיכרים בנמל תל אביב, מסביר שהלפת היא שורש מעובה, בדומה לצנון ולסלק, ועונתה היא החורף. ליתר דיוק, החל מסוף דצמבר ועד אפריל. יתרון נוסף של הלפת, מעבר למחירה הנמוך וערכה הקלורי הנמוך, הוא חיי המדף הארוכים, "שבועיים-שלושה במקרר ללא בעיה", אומר אברבנל. בדומה לשורשים אחרים, גם את הלפת כדאי לבחור קטנה וקשיחה. עמית מסביר כי שורש גדול מעיד על ריבוי נוזלים בו ועל עודף דישון. שורש קטן יותר טעים יותר מאחר וטעמו מרוכז יותר. אברבנל מספק הסבר נוסף לשיווק לפתות קטנות, "יש היום נטייה לצופף שתילה של שורשים כמו גזר, סלק או צנונית, ולקטוף אותם בגיל צעיר. כך הם עסיסיים יותר, אבל גם אפשר למכור אותם בצרורות עם העלים והגבעולים הצעירים. המראה מאוד אטרקטיבי, בנוסף למראה היפה גם ככה של הלפת שחציה סגולה וחציה לבן". עם זאת, שיטה זו מתאימה בעיקר לשיווק ישיר מהחלקאי לצרכן, שכן העלים לא מחזיקים זמן רב לאחר הקטיף. מצד שני, כך אפשר לנצל אותם, ויש מי שמשתמשים בהם כתחליף לתרד (כמו עלי סלק).
מצרכים (עבור 4 סועדים):
- 5 לפתות
לרוטב:
- 3 גבעולי בצל ירוק (החלק הלבן)
- צרור (כ-15 גבעולים) תרד טורקי
- 1 כרישה (החלק הלבן)
- 2 גבעולי סלרי אמריקאי
- 5 כפות שמן זית
- 1 לימון
- 2 גבעולי שום ירוק (ניתן להמיר ב 4-5 שיני שום קלופות)
- קורט מלח ופלפל שחור גרוס
למילוי:
- 250 גרם עוף טחון
- עלים מתריסר גבעולי נענע
- תריסר גבעולי פטרוזיליה
- 3 גבעולי בצל ירוק (החלק הירוק)
- 2 שיני שום, קלופות
- 1 כף שמן זית
- 1 כפית כורכום
- קורט מלח ופלפל שחור
אופן ההכנה:
קולפים את הלפתות, חוצים לרוחב ובעזרת כף מרוקנים כל חצי לפת (לצורה שנראית כמו תחתיות ארטישוק). את 'בשר' הלפת שמרוקנים, ניתן לשמור ולהוסיף לחומרי המילוי.
הכנת הרוטב: קוצצים את הירק דק מאוד: בצל ירוק (החלק הלבן, בחלק הירוק נשתמש במילוי), תרד טורקי, כרישה וסלרי. בסיר רחב ושטוח, מחממים 1 כף שמן זית ומעבירים פנימה את הירק. מאדים מספר דקות, וסוחטים פנימה 1/2 לימון. את החצי השני של הלימון חותכים לפרוסות, ושומרים בצד. מתבלים במלח ופלפל, מוסיפים 1/2 כוס מים, מכסים ומנמיכים את האש.
בינתיים, עוברים להכנת המילוי. מעבירים לקערה את העוף הטחון. טוחנים במעבד מזון, או קוצצים דק, את עלי הנענע, הפטרוזיליה, החלק הירוק של הבצל הירוק, השום ואת ה"פחת" מריקון הלפתות. מוסיפים את הירק הקצוץ לקערה עם העוף, מוסיפים 1 כף שמן זית ותבלינים (כורכום, מלח ופלפל שחור) ומערבבים היטב במשך 2 דקות עם כף או מזלג. ממלאים את תחתיות הלפת במילוי, ומניחים בסיר עם הרוטב. מוסיפים את פרוסות הלימון וגבעולי השום הירוק (או שיני שום רגילות). יוצקים 4 כפות שמן זית לסיר, מכסים ומבשלים כ-45 דקות. לפני הגשה מומלץ להכניס לתנור שחומם לחום מקסימלי על מצב גריל להשחמה קלה.
