לאכול את התפוח: איפה אוכלים בניו יורק (חלק א')
Buddakan
ערב הנסיעה לניו יורק, נטע, חברה מספסל הלימודים (מי אמר שאוניברסיטת תל אביב היא מקום מנוכר?) המליצה לי על המקום, ובעיקר על מנה אחת ספציפית: נודלס עם סורבה לימון. נשמע כמו שילוב כל כך לא אפשרי, שהיה אך הגיוני הגיוני להזמין מקום באותו הרגע.
עד כה בחופשה הורגלתי למקומות שהאוכל בהם אמנם מוקפד ומוצלח, אך הוא מוגש באווירה לא מחייבת ולרוב גם קלילה. הפעם הסיפור היה אחר לגמרי. מדובר במסעדה עצומה בגודלה ובפארה. קצת היססתי להיכנס פנימה כאשר הבחנתי בלימוזינה חונה בכניסה, אבל לקחתי אויר ונכנסתי דרך דלת ענקית וכבדה לתוך חלל גדול ומואר בדרמטיות. בפנים ציפה לי דלפק עם שישה מארחים לפחות (תזכרו את האבטלה הסמויה הזו, היא תופיע גם במקומות אחרים) אשר הכווינו אותי להמתין בלאונג' (כן, כן) עד שיצטרפו אלינו חברים שקבענו עמם. בהגיעם, הובלנו אחר כבוד ועם מבוכה גדולה למפלס התחתון כאשר מארחת אחת מלפנים ואחת מאחור סוגרת את הכוח.
המפלס התחתון הוא אולם גדול עם נברשות ענק. על השולחן חיכה לנו נר ענק בצורת תוכי, שהיינו חייבים לבקש שייקחו אותו משם. אם כל זה לא מספיק, אז גם המלצר שלנו סבל מגינונים מתנשאים ויהירים (אך לזכותו ייאמר שהוא גם היה שירותי ויעיל). אני נשמע מעט שלילי, אבל רק משום שלא ציפיתי לחוויה גדולה כל כך שגם זרה לי בצורה מסוימת (אני מחבב מקומות שלוקחים את האוכל שלהם ברצינות אבל לא את עצמם). בכל אופן, הערב הזה כן היה מוצלח והאוכל בו נפלא.
הזמנו מספר מנות לחלוקה, וכולן היו טעימות. התחלנו עם מנה בשם Carrot Dumplings: כיסונים מאודים חמים בצורת גזר במילוי פטריות שיטאקי, ועוד מנה בשם Scallion Pancakes: בצל ירוק, מקלות תפוח עץ ירוק ונתחי בשר דקים על מצע של פאן-קייק. מנה נוספת, שאינה מופיעה בתמונות, היא Deviled Tuna Tartare: נתחים טריים של טונה אדומה עם בצל ירוק וצ'ילי מיונז. שלוש המנות נטרפו בזו אחר זו עם תאבון גדול תוך כדי מלמולים של "וואי, איזה טעים". הכל היה עשוי לעילא: הן הפרזנטציה המרשימה ומעוררת התיאבון והן ההתייחסות והטיפול בחומרי הגלם. להמשך הזמנו את מנת הנודלס המפורסמת (Chilled Udon Noodles) וגם Peking Duck Fried Rice (אורז מטוגן עם פקין ברווז). מנת הנודלס מגיעה עם סורבה ליים, קשיו ורוטב בוטנים, והיא ללא ספק אחת המנות המיוחדות שאכלתי בטיול (ולאחרונה בכלל). יש פה שילוב טעמים מאוד ייחודי שיוצר שלם שגדול מסך חלקיו: החמיצות המרעננת והקרירה של הסורבה, המליחות והמתיקות גם יחד של רוטב הבוטנים, הקריספיות של אגוזי הקשיו ומנגד אטריות האודון השמנמנות שכיף לנגוס בהן. בקיצור, מצדי תגיעו למסעדה הזו רק בשביל לאכול את המנה הזו. חובה (והיא גם עולה רק 10 דולר. מפתיע).
כתובת: 75 9th Ave, New York, NY 10011
The Nomad
"דה נומאד" הוא מלון בוטיק סופר אלגנטי המעוצב למשעי (אם היינו בלונדון, הייתי אומר שהוא מאוד Posh). היה לי חלום לבלות שם לילה, אבל בזמנו עוד לא יכולתי להרשות לעצמי את החדר הכי פשוט שלהם. גם היום לא בטוח (אגב, Nomad הוא השם של האזור בו נמצא המלון ולמעשה מדובר בראשי תיבות: North Of Medison Square).
במקום פועלת מסעדה מאוד מדוברת, וחשבתי לעצמי שאם אני לא ישן שם – אז לפחות אוכל שם. קבעתי בראנץ' סופ"ש עם חברים, ולצערי החוויה לא הייתה מושלמת. בניגוד לרוח המקום (ולרמת המחיר של המנות), המלצר שלנו היה מאוד לא סגור על עצמו והשירות היה מגושם ומסורבל. יתרה מכך, מרגע הזמנת המנות, עבור יותר מ-45 דקות עד שקיבלנו אותן. מאוד לא לגיטימי, גם אם מדובר היה בנפילה חד פעמית (קשה לי להאמין שמסעדה שקיבלה כוכב מישלן פועלת כך בשגרה). המנות שלנו לעומת זאת היו מוצלחות מאוד והיוו אדפטציה מאוד אלגנטית של מנות פופולריות כמו סטייק אנד אגס (26 דולר) או וריאציה של באן-מי (כריך ויאטנמי עם חזה עוף וממרח כבד אווז, 26 דולר). במנת הסטייק אנד אגס, הבשר הוכן לדרגת העשייה המדויקת, הביצים רכות ותפוחי האדמה היו נימוחים. הכריך הוגש בלחמנייה מתוקה שהחמיאה מאוד לממרח הכבד ולחזה העוף.
אם מתחשק לכם חוויה מעט יותר מהודרת, אזי מומלץ מאוד. השף והחבר רז רהב, ששהה באותה עת גם כן בעיר, המליץ גם על חוויה לילית במסעדה עם קוקטיילים מוצלחים ומנות גורמה מדוקדקות.
כתובת: 1170 Broadway, New York, NY 10001
Lafayette
קבעתי בראנץ' בלה-פאייט עוד מהארץ, לאחר שקיבלתי המלצה (באיומים) מאחי הגדול. פייר? יצא לי טוב. הגענו לשם בבוקר המאוחר של שבת באחד הימים הגשומים שהיו לנו בחופשה, מה שהיווה את התפאורה המושלמת (עם כל השנאה שלי לממטרי החורף) למסעדה שמנסה לסגל לעצמה אפיל צרפתי.
המסעדה לא קטנה, מעוצבת בטוב טעם ומשרה אוירה חמה. השירות שם מאוד יעיל, ואולי יותר מדי. זו נקודה ששווה להתעכב עליה מעט מאחר והיא רלוונטית לרוב המקומות שביקרתי בהם בניו יורק. אחד הדברים שמיד שמים לב אליהם הוא שכמות כוח האדם ביחס לכמות הלקוחות היא לא פורפורציונלית בעליל, מה שנקרא בישראלית – אבטלה סמויה. קיבלנו את המנות יחסית מהר, סיימנו לאכול, ניגשו אלינו בשאלה "צריכים משהו נוסף? לא?" ותוך רגע הונח על שולחננו חשבון המרמז לנו לפנות את השולחן לבאים אחרינו. לא הכי נעים.
בחזרה לארוחת הבוקר: ראוי לציין שהמקום ידוע גם כפטיסרי ובולונז'רי מצוין, ולכן בחרנו בסלסלת מאפים וחלקנו מנה של אומלט במילוי גבינה ותירס לצד סלט ירוק רענן. סלסלת המאפים הייתה טעימה במיוחד (לצידה הוגשו גם חמאה וריבה), החביתה הייתה אמנם טעימה אך סטנדרטית, ובעיקר הצטערנו שלא הזמנו את מגדל הפנקייקים ופרות היער שהוגש לשולחן לידנו. בתוך המסעדה ישנו גם מקום שבו ניתן לקנות קינוחים ומאפים הנעשים במקום. נראים מצוין ושווים עצירה (על הבראנץ' אפשר לוותר).
כתובת: 380 Lafayette St, New York, NY 10003
Buvette
נראה שבכל פעם שירד גשם בעיר, הגעתי איכשהו למסעדה עם ניחוח צרפתי (בפעם שעברה זה היה הבראסרי Lafayette. הגענו למקום, אשר נמצא בווסט ויליג', במקרה מאחר ולא היה מקום ב- The little owl (מאוד רציתי ללכת אליו, בעיקר בשל החיבה שלי לינשופים). מדובר בבית קפה-מסעדה מקסים (שיש לו גם סניף בפריז) המעוצב עם הרבה טעם ותחושה חמה ונעימה. המקום זכור לנו בעיקר כמקום שהגיש את הקפה הכי טעים ומוצלח בחופשה (כי מה אפשר לצפות מעיר שיש בה סטארבקס בכל חור?), אבל גם האוכל היה מעולה.
עוד לפני שהצצנו בתפריט, הזמנו למרכז השולחן בריוש שקדים; כל כך אסור ומשמין, וכל כך טעים. תפריט ארוחות הבוקר יחסית מצומצם, וממנו הזמנו ביצה עלומה על מצע של קייל ועדשים שחורות וגם וופל עם פירות יער טריים. כמה שנהננו! הביצה העלומה מגיעה בצורה של חצי ביצה קשה עם גבינה מגורדת מעליה יחד עם שתי פרוסות לחם שעברו קלייה ומשיחה של שמן זית. הוופל הבלגי מגיע עם המון פרות יער טריים ואבקת סוכר. ללא ספק, אחד המקומות היותר זכורים לי לטובה מהביקור בניו יורק.
מאחר והמקום לא הופיע במפה שלי, הייתי משוכנע שגיליתי מקום מדהים שעוד לא ידוע לאיש. לאחר פרסום קטן באינסטגרם, גיליתי שמדובר במקום עם מעל 35 אלף עוקבים. לא מאוד סודי.
כתובת: 42 Grove St, New York, NY 10014
La Esquina Corner Deli
אחת ההפתעות הכייפיות של הטיול. על פניו, ועל פני הרחוב, המקום נראה כמו מעדניה מקסיקנית סטנדרטית לחלוטין, אבל הפעילות האמתית מתגלה ומתרחשת כאשר עוברים דרך דלת סתרים לקומת המרתף (מה הקטע הזה של דלתות סתרים בניו יורק?). הרעיון מאוד הזכיר לי את המסעדה La Bodega Negra בלונדון, אשר מבחוץ נראית כמו חנות פיפ-שואו, אך כשנכנסים ויורדים למרתף מגלים מסעדה שוקקת חיים. בדיעבד גיליתי שמדובר במסעדות השייכות לאותה קבוצה.
הגענו לשם בשעת ערב מאוד מאוחרת בלי להזמין מקום מראש ("מה כבר יהיה? זה אמצע שבוע"). ובכן, בתחילה לא ממש ששו לפתוח לנו את אותה דלת סתרים, ושלחו אותנו לאכול בחלק האחורי של המעדניה. אני לא אוכל בשום חלק אחורי, ולאחר התעקשות קלה – המארח עם האוזניה פתח עבורנו את הדלת. לאחר שיורדים במדרגות ישנות ועוברים דרך המטבח מגיעים לעולם אחר. מרתף עתיק, חשוך ורועש במיוחד. חבורות וזוגות של אנשים רוקדים באמצע המקום תוך הזמנה בלתי פוסקת של מרגריטות קפואות מהבר. בצדדים ישנם שני אזורי ישיבה עבור מי שהגיע לאכול. שולחן פנוי לא היה לנו כמובן, אז היה זה אך מתבקש לעבור לבר ולהזמין מרגריטה (מניסיון, עדיף להזמין את המרגריטה הקפואה ולא הקוקטייל עצמו). למזלנו, בהמשך הערב (או שמא בהמשך הלילה), התפנה עבורנו שולחן.
התחלנו עם סביצ'ה נהדר (Ceviche Blanco) של פארידה וטעמים הדריים נעימים ומרעננים. המשכנו הלאה עם מנה של Tinga de Pollo: שלוש טורטיות קריספיות עגולות וקטנות שעל כל אחת מונח עוף בבישול ארוך, אבוקדו וצ'יפוטלה. המשכנו עם רעיון החלוקה (שהרי Sharing is Caring) והזמנו עוד שתי מנות של טאקוס (כל מנה מכילה שתי טורטיות תירס בקוטר של 10 ס"מ. כן, הפרט הזה מופיע בתפריט). האחת היא Bistec: סטייק מתובל על הגריל עם בצל חרוך וסלסה רוחה. השניה היא מנה צמחונית שאני לא זוכר את שמה, אבל זוכר שהכילה שעועית שחורה, אבוקדו וסלסה ורדה. זו הייתה ארוחה מקסיקנית שמחה עם שכללה אוכל רחוב משודרג, אווירה מחתרתית, צוות מקסים וסועדים מצחיקים וידידותיים מסביב.
חפירה לפניך: במהלך הארוחה היה לנו דיון ער על מסעדות מקסיקניות תת-קרקעיות, וניסינו להבין מדוע זה כך. לא הגענו לתשובה חד משמעית, והמשכנו לתהות מדוע הטאקריות בארץ לא מצליחות לייצר את אותו וייב סקסי חמקמק, שמח ונטול עכבות. בעצם, כשאני חושב על זה עכשיו, המעבר לקומה התחתונה הוא מעין מעבר לעולם אחר. מנותק מההקשר שבחוץ אשר מאפשר התנהלות שונה ומשוחררת. זו אולי מעין ירידה סימבולית למקום של האיד מלא היצרים ללא ההשגחה הפוריטנית של הסופר אגו אשר נשאר בחוץ, למעלה.
כתובת: 114 Kenmare St, New York, NY 10012
The Spotted Pig
עד לא מזמן המסעדה התהדרה בכוכב מישלן. ובכן, "התהדרה" הוא אולי תיאור לא מדויק, שכן מדובר במסעדה סופר-קולית שלא מתרגשת בקלות.
לאחר שחזרתי לארץ, צפיתי בפרקים האחרונים של העונה השנייה בסדרה "הכתום זה השחור החדש". בפרק בו פייפר יוצאת לחופשה מהכלא, היא מנסה לחשוב היכן לאכול בניו יורק אחרי כל החודשים הללו בחדר האוכל המצחין והתשובה הראשונה שעולה לה היא המסעדה הזו, ולא בכדי. זוהי מסעדה עם אוכל מושחת, טעים בטירוף, עמוס כל הזמן ומציע קוקטיילים מצויינים. לא מעט אנשים המליצו לי על המקום הזה, ובמיוחד על ההמבורגר.
הגענו לשם בערב שישי, כאשר הסופ"ש נכנס לתוקף. לאחר המתנה של כשעה בבר ליד, הודיעו לנו שסוף סוף התפנה שולחן. הושיבו אותנו בקומה העליונה במעין מבואה עם מספר שולחנות קטנים. לצד הנגרוני (שהפך לקוקטייל הרישמי של הטיול), הזמנתי לראשונה טוסט כבד שהיה לא פחות ממדהים. שני משולשי טוסט קלויים ועליהם ממרח כבד שעושים במקום – תענוג לא מוסרי בעליל. לעיקרית הזמנתי כמובן את ההמבורגר המדובר אשר מגיע בליווי צ'יפס המטוגן עם שום ורוזמרין. ההמבורגר מגיע חף מרטבים וירקות, דבר אשר מהווה הכרזה בטוחה ומתן כבוד: אין צורך בקשקושים, הבשר מספיק טוב כדי לעמוד בפני עצמו. ואכן כך הדבר. החצי השני שלי הזמין "גנודי": כדורי פסטה ממולאים בגבינה ומוגשים עם פרמז'ן, חמאה חומה ועלי מרווה קריספיים. תענוג צרוף של כולסטרול.
מדובר במקום עם אוירה לא מחייבת, אך עם שירות ברמה גבוהה. עיצוב אקלקטי לא מחושב עם המון תמונות ופריטי נוי שונים ומשונים. בכלל, את כל המקום אופפת תחושה של מקום "נכון" שהפך למוסד ניו יורקי, ובצדק.
כתובת: 314 W 11th St, New York, NY 10014
momofuku milk bar
ארחיב על מומופוקו ממש עוד רגע, אבל בינתיים אספר על מילק ששייכת לאותה רשת מסעדות אסייתיות מצטיינות. מילק הוא מקום אידיאלי למתוקים ושתייה חמה עם קטע קצת היפסטרי וסופר-טרנדי שמתמזג היטב באווירה הכללית של שכונת וויליאמסבורג או האיסט ויליג' (שניים המסניפים של המקום אותם פקדנו במהלך החופשה).
בפעם הראשונה חלקנו פרוסה של הקראק-פאי המפורסם: עוגת שיבולת שועל מתוקה מאוד עם המון חמאה (בארץ היא מוכרת בעיקר כקינוח האגדי של מסעדת קפה 48, עליה השלום). בפעם השנייה עצרנו במקום כדי להסתתר מהקור הנורא שהחל לפקוד את ניו יורק. הזמנו שתייה חמה, בין השאר גם שוקו חם עם חתיכות קטנות של מרשמלו, קנדי בר (שוקולד, קרמל ובייגלה) וכמובן את הגלידה המפורסמת: גלידה בטעם קורנפלקס עם חלב. מדובר בלהיט – זה בדיוק הטעם שהיה לגלידה הזו. מקורותיי מוסרים שמומלץ גם לנסות את עוגיית התירס.
כתובת: רשימת סניפים
momofuko ssam bar
מומופוקו היא בעצם רשת של מסעדות אסייתיות השייכות לשף עטור הפרסים והזכיות – דיוויד צ'אנג. כל מסעדה עומדת בפני עצמה עם תפריט שונה. לרשת זו מצטרף גם הבייקרי milk עליו הרחבתי מקודם. התלבטתי לאיזו אחת מהמסעדות הללו ללכת, ובהמלצתו של חבר בחרתי ב- ssam.
המסעדה עצמה היא מרחב צר וארוך עם בר גדול ומספר שולחנות לישיבה (מומלץ להזמין מקום מראש). בצמוד אליה אגב יש גם בר קוקטיילים המגיש גם אוכל בגודל מוקטן. התיישבנו על הבר, והתחלנו להסתבך. לא הכרנו כמעט אף אחת מהמילים שהופיעו בתפריט (כל מיני מושגים שאני בספק שהם באנגלית), אבל הברמן היה מאוד נחמד והסביר לנו בהרחבה על כל מנה שביקשנו.
פתחנו עם קוקטיילים. מה שאתם רואים בתמונה זה לא מה שנשאר מהם, אלא ככה הם הוגשו. לצד הקוקטיילים נשנשנו Spanish Mackerel: ארבעה טוסטונים עם נתח של מקרל ולבבות דקל. היה גם ממרח מצוין שלא הצלחנו לזהות מהו. המנה היתה יריית פתיחה מצוינת לארוחה שהמחישה שאין צורך באינסוף מרכיבים במנה או במשחקים מוגזמים: הגאונות היא לדעת להוציא מנה מנצחת גם באמצעות שילוב מדויק בין מספר מצומצם של חומרי גלם, וכמובן – טיפול סופר מקצועי בהם.
המשכנו עם הגרסה הצמחונית ללחמניות המאודות שלהם (הגרסה הצמחונית לא מופיעה בתפריט, וצריך לבקש אותה במיוחד. למזלנו, הברמן הלבבי סיפר לנו עליה). מדובר בלחמניות מאודות שטוחות ונימוחות אשר מקפלות בתוכן פטריות שיטאקי עם רוטב היסטרי. התמוססנו מעונג. המנה האחרונה שהזמנו היא תבשיל בקר שהוא למעשה יותר מרק מאשר תבשיל סמיך. היה לנו קצת קשה לאכול אותו מאחר ולא זיהינו את כל האיברים ששחו בו, אבל היו לו טעמים חדים ועמוקים.
לסיכום, לא מדובר במקום זול במיוחד אבל בעיניי ההשקעה באוכל ובשירות שווה את הכסף. אם רוצים, אפשר גם ללכת לשם בצהריים, וליהנות מארוחה עסקית שהופכת את העניין ליותר Value for Money.
כתובת: 207 2nd Ave, New York, NY 10003
Fette Sau
מסעדת בשרים מעושנים בסגנון דרום ארה"ב מגניבה למדי. היא ממוקמת בצד הטרנדי של ברוקלין, להלן שכונת ויליאמסבורג, בתוך מה שהיה פעם מוסך. התפריט מושחת ושמן כיאה למטבח המקור, והאוכל מוגש על מגשי אלומיניום. יש גם מבחר רחב ומעניין של בירות (שימו לב בתמונה – הסכינים המאונכים הם בעצם ראשי ברזים של בירות), ובכלל אווירה כייפית.
כתובת: 354 Metropolitan Ave, Brooklyn, NY 11211
